מלבד זאת, הצעתנו תסייע ליהדות השמרנית לנהל טוב יותר את אתגר ההתבוללות באמצעות אפשרות פשוטה ומסודרת לבירור המעמד האישי של כל אזרחי ישראל. כדי להסביר כיצד יעבוד המנגנון בלי לפגוע בהגנת הפרט, נרחיב תחילה על שירותי הדת של הקהילות האזרחיות ועל המבנה הניטרלי של הממשל הכללי –

​

בסמכותן של הקהילות האזרחיות השונות תהיה האפשרות להעניק שירותי דת וייאסר על הממשל הכללי לעסוק בסוגיות אלה. כך למשל, תוכלנה הקהילות האזרחיות לקבוע מהי משפחה, מיהו יהודי, להעניק תעודות כשרות, לערוך חתונות אזרחיות, להכיר בלהט"בים כמשפחה ולקיים כל סוג של הליך גיור ועוד – הכול על פי השקפת הקהילה האזרחית. לצד זאת, יהיה הממשל הכללי ניטרלי וירשום כל שני בגירים שיפנו אליו לקבלת זכויות כלכליות כידועים בציבור ללא תלות במעמדם המשפחתי בעיני הקהילות האזרחיות[8]. כמו כן, לשון חוק השבות תעודד את העם היהודי בכללותו לשוב לארצו בלי להגדיר אישית ופרטנית "מיהו יהודי". במסגרת זו יוכלו כל מי שנולד או נולדה לאם יהודייה וכן ילדם, נכדם, בני ובנות זוגם להתאזרח בישראל כמצוין בהגדרה החוקית הקיימת נכון להיום. לצד זאת, סעיף הגיור בחוק השבות יושמט. במקומו יקבלו הקהילות האזרחיות מכסה מצומצמת להענקת אזרחות ישראלית על פי השקפתן, כדי לסייע להשבת העם היהודי לארצו. כך למשל, תוכלנה הקהילות האזרחיות להעניק אזרחות ישראלית בהיקפים מצומצמים למי שיעבור אצלן הליך גיור מסודר ובלי שהן תצטרכנה להכיר בהליך הגיור של האחר.
                                              
על בסיס האמור לעיל, ינהל משרד הפנים הממלכתי רישום מסודר של המעמד האישי של כל האזרחים, בדומה למצב כיום, אך על פי ההגדרות של הקהילות האזרחיות השונות. לשם המחשה נניח שאזרח ישראלי כלשהו הוא נכד לאישה שהתגיירה בגיור רפורמי והוא רוצה לברר את המעמד האישי שלו. כיום כמעט שאין לו למי לפנות, ומאגרי המידע הקיימים שנויים במחלוקת ואינם נגישים ושקופים לציבור. על פי הצעתנו, הוא יוכל לפנות בפשטות למשרד הפנים ולקבל תיאור מסודר לאופן שבו מגדירה כל קהילה אזרחית את מעמדו. כך למשל, יוסבר לו שעל פי הקהילה האזרחית החילונית הוא נחשב יהודי אם הוא רואה את עצמו ככזה, אך הקהילות האזרחיות הדתית והחרדית אינן רואות אותו ככזה ולכן הוא יוכל להירשם אצלן לנישואים רק אם יתגייר. מאגרי מידע אלה יהיו חסומים ויגנו על צנעת הפרט בדומה לחיסיון רפואי וכל אזרח ואזרחית יוכלו לקבל רק את המידע הנוגע להם. לצד זאת, תינתן לכל אזרח האפשרות לפתוח את המידע האישי שלו לעיון הציבור הרחב, אם הוא ירצה בכך. משמע שאזרחים יהודים אורתודוכסים יוכלו לפתוח את המאגרים שלהם לעיון הציבור הרחב על פי החלטתם האישית כדי להבהיר לכל את מעמדם האישי. כאמור לעיל, מנקודת מבטה של היהדות השמרנית מנגנון זה לא ימנע את ההתבוללות אך הוא יסייע לניהול טוב יותר של המצב שנוצר ובחיזוק החומות השמרניות בעם היהודי עבור מי שירצה בכך.
 
צביון השבת בישראל – אנו מציעים פשרה בין דתיים לחילונים. יום השבת ימשיך להיות יום המנוחה העיקרי בישראל, בדומה למצב כיום. לצד זאת, יהיו פתוחים מרכזי בילוי, מוסדות תרבות ומרכזי מסחר צרכני ללא הגבלה בכל הארץ, אך התעשייה ומקומות העבודה יהיו סגורים. כמו כן הקהילות האזרחיות תוכלנה לממן תחבורה ציבורית מתקציבן.
                                                                                
מלבד זאת, תוכל כל רשות מקומית לשנות את הכללים הללו באמצעות משאל עם עירוני בהתאם להגדרות ולמאפיינים המצויים במסמך החזון שלנו. כלומר, אוכלוסייה מקומית בעלת רוב דתי מובהק תוכל להשבית את המרחב הציבורי שלה בשבת. נוסף לכך, יקים הממשל הכללי את רשות השבת שתאפשר לכמה שיותר מוסדות תרבות להיפתח בשבת עבור דתיים וחילונים כדי לחזק את תחושת השותפות הלאומית. לשם כך, תאתר הרשות פתרונות הלכתיים ותתמרץ מרכזי בילוי ומוסדות תרבות לפעול במתכונת שבת, בלי לפגוע בחוויית המשתמשים היכן שהדבר מתאפשר (בדומה לתחום המלונאות כיום).
 
כללו של דבר, בהצעתנו בתחום ההתבוללות והשבת הדגמנו כיצד קו הפעולה שלנו יכול להשיב עבור האורתודוקסיה היהודית את היתרונות שהיו לה מלכתחילה בהסדר הסטטוס קוו. החברה הדתית תזכה שוב באוטונומיה חינוכית יציבה, ואפשר יהיה להשתמש במנגנון הקהילות האזרחיות כדי למנוע התבוללות או כדי להגביה חומות ולחזק את הזהות הדתית והמסורתית בציבור היהודי.
 
הממלכתיות הישראלית - לצד כל היתרונות שצוינו לעיל עלינו להודות שהצעתנו טומנת בחובה אתגר אידיאולוגי מורכב למדי. בראשית דברנו פתחנו ואמרנו שאחד היתרונות הבולטים של הסדר הסטטוס קוו המקורי היה שבמסגרתו הזהות הממלכתית של ישראל אינה "חילונית" והציבור האורתודוקסי יכול להיות שותף לה. במובן זה, הצעתנו הדורשת להשתית את הממלכתיות היהודית של ישראל על שוויון זכויות ועל ניטרליות דתית היא מורכבת מאוד. לכאורה, היהדות האורתודוקסית אינה מסוגלת לקבל אותה. אך נשאלת השאלה האם יש בהצעה הכרזה אידיאולוגית שהלאומיות והדת הן שני יסודות נפרדים של היהדות? האם יש בכך הכרה בנורמות המנוגדות לחלוטין להלכה כמו גיורים רפורמים או נישואי להט"בים?

את התשובות לשאלות אלה עלינו לחלק להיבט מעשי ולהיבט אידיאולוגי. בהיבט המעשי, הצגנו לעיל מדוע מנקודת מבט דתית המצב הקיים הגיע לכדי קריסה מוחלטת. אם ימשיכו המנהיגות החרדית והדתית בישראל לדבוק במדיניות הנוכחית יש לצפות להתבוללות רחבת היקף בישראל בעוד דור אחד או שניים. קו הפעולה שאנו מציעים מאפשר ליהדות האורתודוקסית לתקן מחד את יחסיה עם הרוב החילוני והמסורתי בארץ, ומאידך להגביה את החומות השמרניות עבור מי שרוצה בכך. אין ספק שההצעה שלנו אינה מושלמת ויש בה אתגרים לא פשוטים – אך גם הסטטוס קוו המקורי לא היה מושלם והיו בו אתגרים רבים. כך למשל, גם בסטטוס קוו המקורי הסכימו היהדות הדתית והחרדית לכך שהמערכת המשפט לא תנהג על פי דין תורה. היות שמלכתחילה לא רואים החרדים במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו" והיחס אליה הוא מעשי ופרגמטי, מן ההיבט המעשי הזה אין כל סיבה להתנגד להצעתנו. בגישתנו מדינת ישראל היא יהודית מבחינת זהותה הלאומית וניטרלית מבחינת זהותה הדתית – וכל קבוצה בישראל רשאית לפרש את הקשר בין שתי היסודות הללו על פי השקפתה. אין כאן כל קביעה ממלכתית שהדת והלאומיות נפרדות או שלובות זה בזה או שאורחות החיים המנוגדים להלכה הם ראויים או לא.
 
לעומת זאת, את הציבור הדתי הרואה במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו" ההסבר המעשי לבדו אינו מספק. על פי גישה ציונית זו אמורה מדינת ישראל, בסופו של דבר, להגשים את חזון התנ"ך ולהקים "ממלכת כהנים וגוי קדוש" או לכל הפחות אמורה החברה הישראלית להיות המרכז היהודי והדתי הגדול בעולם. בקו המחשבה הדתי הזה "עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל" אלו הם שלושת ערכי הליבה שאי אפשר להפריד ביניהם, ומשום כך עלינו להודות כי מנקודת מבטם של רוב בני ובנות הציונות הדתית גישתנו "הניטרלית" היא קשה ביותר.